מיצג דובונים לחטופים

את מייצג הרקמה הרגשית דובונים לילדים החטופים, התחלתי בשבת השחורה. לכל ילד הכנתי דובון המחבק לב שעל גביו רקמתי בעבודת יד את שמו, לתוכו הכנסתי תהילים וצמחי מרפא והתפללתי לשובם.
מלבד כפיר ואריאל ביבס כל הילדים חזרו. לצד התרגשות גדולה חשתי עצב ויגון. המשכתי להתפלל ולרקום בכל יום ובכל מקום גם בשבתות בים לשובם של כולם.
מאז השבעה באוקטובר בני משפחה רבים פונים אליי בבקשה שארקום דובון לאהובי ליבם. ליונתן הבן דוד שנפצע במלחמת חרבות ברזל, לרון האבא שיצא לטיול אופניים ולא שב, לאיתי הבן דוד שחטוף בעזה, לעידן החייל הבודד שנחטף, לזכרם של ג׳וני הבן ויעל בת זוגתו שנרצחו בנובה, לדן החלל שנפל במלחמה, ועוד ועוד. וכך ממיצג שהתחיל כדובונים לילדים החטופים, הפך המיצג לדובונים רגשיים המספרים את כל אירועי הזוועות של השבעה באוקטובר.
כשנחשפנו לפשעים המיניים שביצעו מפלצות החמאס, אזרנו אומץ ויחד עם אימי סרגנו בכאב תחתונים מדממים לדובוניות, המספרות בזעקות שבר על האלימות המינית שממשיכה להתרחש, בעוד ארגוני הנשים בעולם שותקים.

המיצג דובונים לחטופים הציג בכיכר החטופים, ברחבת מוזיאון תל אביב על שולחן קבלת השבת.